מאמרים‏ > ‏

יותר טוב מחוקה

מאיר ברסלויער
 
עם פרוץ המשבר הכלכלי בספטמבר 2008 חשו פוליטיקאים בכל העולם את הצורך הבוער להפוך לגיבורי השעה, להציל את הכלכלה, להעניש את החמדנים שגרמו למשבר ולהחזיר את האמון של האדם הפשוט, המשקיעים, הכלכלה והממשלה זה בזה. אובאמה ומקיין שהיו בעיצומה של מערכת בחירות גילו אחדות דעים מרשימה שבאו לשבת עם ג'ורג' בוש ליד שולחן אחד ולהציל את הכלכלה מעצמה. "חוק החירום לייצוב כלכלת ארה"ב לשנת 2008" עבר במהירות שמצביעה על כך

שהמחלוקות  בין המפלגה הרפובליקנית לדמוקרטית יותר נוגעים לקנקן ופחות למה שבתוכו.



מי בעד סוציאליזם תאגידי, שירים את ידו.


גם בשאר העולם הפוליטיקאים לא טמנו את ידם בצלחת, תוכניות חילוץ מרשימות, עבודות ציבוריות גרנדיוזיות, הלאמת תעשיות כושלות ופיקוח על שוק ההון היו רק מקצת הכלים שעמדו לפני אנשי הציבור על מנת לתקן את כלכלת השוק הכושלת לכאורה. כשהפדרל ריזרב הכפיל את כמות אמצעי התשלום בנקים מרכזיים בכל העולם הזדרזו לרכוש דולרים בכמויות. סרקוזי הציע לעזור לעיתונות המודפסת על ידי הכפלת הפרסום הממשלתי בעיתונים וחלוקת מנויים חינם לבני 18. הממשלה הטיוואנית חילקה וואצ'רים צרכניים – המצאה חדשנית של כסף מוגבל בזמן ואינו ניתן להפקדה בבנק שנוצר בלעדית עבור המרצת המשק.


חזקה על כסף הנייר שיחזור למחיר הנייר שעליו הוא מודפס -וולטר


ואצלנו? היינו צריכים לחכות כחצי שנה לתוכנית ערבויות לא גדולה במיוחד לטייקוני שוק ההון. תקציב המדינה לא עבר עד 15 ביולי 2009, אמנם גרעוני אבל לא גרנדיוזי, שום בנק לא הולאם ומשרדי ממשלה חדשים אמנם הוקמו, אבל רק לענייני כלום ולא כדי לנהל לאזרחים רפי-השכל את חייהם בתחומים נוספים.


אם נסתכל על העבר הקרוב נראה שישראל מצמצמת את החוב הממשלתי שלה כמעט בעקביות ביחס לתמ"ג, ולא מזמן גם סיימה שנת כספים בעודף תקציבי, דבר שהוא כמעט ללא אח ורע בעולם המתוקן.  דבר שמעורר את השאלה, האם הפוליטיקאים שלנו בעלי יכולת פחותה מפוליטיקאים בעולם? איפה הראש היהודי? או שאולי יש לנו פוליטיקאים  מזן אחר?

ועכשיו למשהו שונה לגמרי – מונטי פיטון


האם הפתרון לחידה נמצא בהרכב המפלגות בכנסת? נבחן את הרכב הכנסת הנוכחית:  16 מנדטים למפלגות סוציאל דמוקרטיות מוצהרות (העבודה ומרץ), 4 מנדטים למפלגה קומוניסטית (חד"ש), 70 מנדטים למפלגות פסדו- קפיטליסטיות שמרניות (הליכוד, קדימה, ישראל ביתנו) ו 30 מנדטים למפלגות חברתיות – סקטוריאליות (דתיים, ערבים). לעומת 24 למפלגות סוציאל דמוקרטיות,  3 לקומוניסטית, 52 לשמרנים ו  41 לסקטוריאליות בכנסת הקודמת. לכאורה הכנסת הקודמת הייתה צריכה להיות סוציאליסטית  יותר  מהנוכחית , במיוחד שראש הממשלה כיום הוא מי שנתפס בציבור כסמל הקפיטליזם החזירי - נתניהו. אבל המציאות הפוכה: הממשלה הנוכחית יותר גדולה ובזבזנית מהקודמת.


ממשלות אינם לומדות, אנשים לומדים  - מילטון פרידמן


לאור העובדה שכל הפוליטיקאים בארץ תומכים בממשלה לא מוגבלת  וכך גם רובו המוחלט של הציבור. נראה שיש כשל מובנה בדמוקרטיה הישראלית. על פניו נראה  אותו כשל מצליח להגביל את הממשלה יותר ביעילות  אפילו מחוקת ארה"ב שמגבילה במפורש את הממשלה לעסוק בסמכויות ספורות ומוגבלות.הגורם הזה הוא חוסר יציבות מובנה במערכת הפוליטית הישראלית.

הדמוקרטיה בישראל היא כשלון מוחלט. את הממשלה הזמנית של דוד בן גוריון החליפו ממשלות זמניות אחרות. זמן הכהונה הממוצע של ממשלה בישראל עומד על פחות משנתיים. והפעם האחרונה שבה ראש ממשלה "החזיר את המפתחות" אחרי ארבע שנים מלאות בתפקיד היתה שבגין סיים את כהונתו הראשונה ב 1981. חוק הבחירה הישירה שנחקק ב 1992 היה אמור לחזק את היציבות אבל גרם את ההפך. וגם ביטולו לא שיפר את המצב.  מנכ"ל משרדים מוחלפים כמו גרביים והמציאות הפוליטית משתקת את הממשלה שעסוקה במאבקי הישרדות בכנסת. מפלגת "קדימה" בראשות אולמרט לא "הצילה" את המשק מקריסה לא בגלל חוסר רצון פוליטי אלא בגלל חוסר יכולת פוליטית בזמן פרפורי הגסיסה של אותה ממשלה.

יש לנו את שיטת הבחירות האידיוטית בעולם. אני חרד כי אם היא לא תשונה גם בבחירות הבאות הכנסת תהיה משותקת – שמעון פרס.


חוסר המשילות בישראל הוא חסרון למי שרוצה לראות את הממשלה גדלה, ומדרדרת לתיהום של חוסר שליטה ורמיסה של זכויות הקניין והפרט.למי שרוצה ההפך מזה נראה שהדרך הטובה ביותר  להאט את הדרך לשעבוד היא אולי דווקא פחות משילות, כי המחיר של בחירות פעם בשנתיים קטן בהרבה המהמחיר (בכסף ובחירות) של ממשלה בריאה ומתפקדת.
 

פורסם ב 3 במארס 2010 ב libertartian.org.il

Comments